לחזור הביתה (2024)
יש לי את החיים שלי, את יודעת ואני דווקא מצליחה את זה ממש בסדר את יודעת שאני יכולה הכל לבד תמיד האמנת שאני יכולה את יודעת, יש לי מלא מה לספר לך כל כך הרבה עבר עליי בשנים האלה בינתיים אני מחזיקה את זה לבד מזמן ידעת שאני יכולה הספקנו להתחתן, את יודעת ולמרות הכל זה היה ממש שמח כמה שפחדתי מזה בהתחלה אבל, נו, את ידעת שאני יכולה ואת יודעת, התחלתי עבודה חדשה עם אנשים שהכירו אותי רק אחרי זה וזה לגמרי חיים של גדולים ואת יודעת, אני כבר גדולה אבל יש את הרגעים האלה שהדמעות מאחורי העיניים וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה רק לחזור הביתה (באיזה פאקינג עולם זה פייר ש-"הביתה" לא קיים יותר...) ואת יודעת, כשאני לבד בדירה זה בדרך כלל מרגיש כאילו כלום לא קרה כאילו הכל היה ככה תמיד כאילו שמעולם לא היית ואני לא עצובה, את יודעת אני חזקה ואני ממש בסדר אבל את יודעת, התבגרתי נורא את יודעת, התבגרתי נורא אבל יש את הרגעים האלה שהדמעות מאחורי העיניים וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה רק לחזור הביתה (באיזה פאקינג עולם זה פייר ש-"הביתה" לא קיים יותר...) את יודעת, יש כאן עכשיו מלחמה כבר פאקינג שנה שיש מלחמה את יודעת, אומרים שספינה יכולה לשוט בלב ים גם מאה שנה כל עוד אי שם בעולם ממתין לה חוף. (באיזה פאקינג עולם זה פייר...) ויש את הרגעים האלה שהדמעות מאחורי העיניים וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה רק לחזור הביתה הילדה הקטנה שהכרת כבר לא רואים אותה בשום מקום יותר היא הפכה למשהו אחר היא הפכה למשהו אחר (באיזה פאקינג עולם זה פייר ש-"הביתה" לא קיים יותר...)
1 Comment
STAV 13w ago
It's about losing a parent. You feel like there are two realities going on at the same time - one where you feel like everything is normal and you're an adult, and the other where you feel like a child who just wants to go home and get a hug. But "home" doesn't exist anymore, and neither does child you were.