כְּשֶׁאַתָּה מִתְאַהֵב הַלַּיְלָה מִתְאָרֵךְ, וְהַחֲלוֹם הוֹפֵךְ לִמְצִיאוּת. לֹא עוֹד סְתָם מִלִּים, אַתָּה מַבִּיט בַּכּוֹכָבִים בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת וְעִם לֵב פּוֹעֵם מֵהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁהַזְּמַן בּוֹ עָצַר מִלֶּכֶת כְּאִלּוּ אֵין מָחָר. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מִתְאַהֵב עִם כָּל נְגִיעָה מְחַשְׁמֶלֶת וְעִם כָּל מִלָּה מְרַגֶּשֶׁת. אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּהּ רַק אִתָּהּ רַק אִתָּהּ.. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מִתְאַהֵב כְּשֶׁאַתָּה אוֹתָהּ רוֹאֶה הִיא בְּעֵינֶיךָ כָּל כָּךְ יָפָה, וְאַתָּה מַבִּיט בָּהּ בִּפְלִיאָה בַּחִיּוּךְ שֶׁלָּהּ, וּבִשְׁקִיקָה אַתָּה מַקְשִׁיב אָז לְקוֹלָהּ, וְאַתָּה מֵבִין שֶׁמָּצָאתָ אֶת הָאַהֲבָה שֶׁחִפַּשְׂתָּ. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מְאֹהָב, כְּשֶׁאַתָּה לֹא רוֹצֶה לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם פֶּן תַּחְמֹק לְךָ הַמְּצִיאוּת מִבֵּין הַיָּדַיִם. אַתָּה רַק רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּהּ בַּכָּל רֶגַע נָתוּן, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמָּצָאתָ אֶת הָאַהֲבָה, שֶׁעַכְשָׁו פּוֹרַחַת בְּלִבְּךָ וְשֶׁלָּנֶצַח תְּחַבֵּק אוֹתְךָ.
