האיש עם כובע המאפה (Ha'Ish im Ha'Kova Ha'Maofeh) (צליל תקתוק שעון הפוך, אקורדיון איטלקי קל מקבל מקצב פופ 4/4) פיאצה נבונה שותקת בצהרי היום אלי מוכר שעונים שנעים רק לאחור על ספסל מול מזרקה, בתוך חום לוהט וריר יושבת אישה משמנת, נוטפת אל הגיר היא עשויה מתוק, מתקפלת בלי מילה כל קרן אור מוחקת עוד קטע מהדמות שלה. השמש עולה, הטפטוף כבר מתחיל כל מחוג שהופך לא מאריך את השביל איך אשמור על גופה כשהקיץ צורב? כשהלב שלי חם והיא נעלמת מאהב. האיש עם כובע המאפה עומד מול הצל לוכד את הדמות על קנבס שנשפך ונופל כי הגלידה נמסת ברומא המאירה והזמן שחוזר לא יחזיר לי אותך. המחוגים מסתובבים משמאל לימין במהופך טיפות הווניל על הריצוף יוצרות שבילים של פח אלי מותח בד לבן, משרטט את הקווים מנסה לאסוף את הצל בין הכתמים והצבעים כדי שגם כשהיא תטפטף אל תוך המדרכה תישאר לי צללית שחורה אחת בטוחה. השמש עולה, הטפטוף כבר מתחיל כל מחוג שהופך לא מאריך את השביל איך אשמור על גופה כשהקיץ צורב? כשהלב שלי חם והיא נעלמת מאהב. האיש עם כובע המאפה עומד מול הצל לוכד את הדמות על קנבס שנשפך ונופל כי הגלידה נמסת ברומא המאירה והזמן שחוזר לא יחזיר לי אותך. מכחול ופחם, צבעים של שקיעה קפואה השעונים מראים את אתמול, אך אין נחמה או רפואה בין כובע אופים לבן לבין מתוק שנעלם אלי נשאר עם הצל, לבד מול העולם. (מקהלת ילדים מצטרפת ברקע, שירה עוצמתית) האיש עם כובע המאפה עומד מול הצל לוכד את הדמות על קנבס שנשפך ונופל כי הגלידה נמסת ברומא המאירה והזמן שחוזר לא יחזיר לי אותך. (תקתוק שעון אחרון, האקורדיון דועך) צילום שחור על קנבס לבן. רומא נחה. היא נעלמה, הצל נשאר.
