פזמון גַּן יַבְנֶה–תֵּל אָבִיב, מַסְלוּל קָבוּעַ, נוֹסֵעַ בוֹ כָּל יּוֹם, הַלֵּב מָתוּחַ. אַךְ אַתְּ בְּתַחֲנָה אַחֶרֶת, כָּךְ נִדְמֶה, קְרוֹנוֹת חוֹלְפִים – וַאֲנִי עוֹד מְחַכֶּה. בית א' בָּרְצִיף קוֹלוֹת, שְׁלָטִים שֶׁכְּבָר דּוֹהִים, כָּל דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת – רֶגַע אֱלוֹהִים. מִי שֶׁמֵּעֵז לַעֲלוֹת בְּלִי שׁוּם חֲשָׁשׁ, מְגַלֶּה פִּתְאוֹם עולם וְנוֹף חָדָשׁ. בית ב' וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּשְׁאָר, כַּרְטִיס בַּיָּד, סוֹפֵר קַוִּים שֶׁכְּבָר חָלְפוּ לְבַד. אִם לֹא תִּבְחַר לְאָן לִנְסֹעַ וּמָתַי, תּתישאר תָּמִיד באוֹתוֹ מקום..., וְדַי פזמון גַּן יַבְנֶה–תֵּל אָבִיב, מַסְלוּל קָבוּעַ, נוֹסֵעַ בוֹ כָּל יּוֹם, הַלֵּב מָתוּחַ. אַךְ אַתְּ בְּתַחֲנָה אַחֶרֶת, כָּךְ נִדְמֶה, קְרוֹנוֹת חוֹלְפִים – וַאֲנִי עוֹד מְחַכֶּה. בית ג' (סיום) אָז אֲנִי עוֹמֵד בֵּין אוֹר לְבֵין עָשָׁן, לוֹמֵד לִקְרֹא מַפָּה, זֶה זְמַן מְזֻמָּן. כִּי הַחַיִּים הֵם תַּחֲנָה אַחַת גְּדוֹלָה, וְהַלֵּב בּוֹחֵר בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה. פזמון גַּן יַבְנֶה–תֵּל אָבִיב, מַסְלוּל קָבוּעַ, נוֹסֵעַ בוֹ כָּל יּוֹם, הַלֵּב מָתוּחַ. אַךְ אַתְּ בְּתַחֲנָה אַחֶרֶת, כָּךְ נִדְמֶה, קְרוֹנוֹת חוֹלְפִים – וַאֲנִי עוֹד מְחַכֶּה.
