בְּמַעֲמַקֵּי עֵינַיִךְ אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְּקוּם כֻּלּוֹ. גָּלָקְסְיוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת, נָהָר שֶׁל סוֹדוֹת שֶׁבְּלִבֵּךְ נֶעֱרָמוֹת. בְּכָל נְשִׁימָה שֶׁלָּךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת פְּעִימוֹת לִבִּי כְּמוֹ שִׁיר אַהֲבָה עַתִּיק שֶׁנִּכְתַּב רַק בִּשְׁבִילִי. אִתָּךְ הַזְּמַן עוֹצֵר מִלֶּכֶת, הָעוֹלָם נֶעֱלַם, וְרַק אֲנַחְנוּ שְׁזוּרִים זֶה בָּזוֹ כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁמִּתְגַּשֵּׁם. בְּכָל מַגָּע אִתָּךְ חַשְׁמַל עוֹבֵר בֵּינֵינוּ עִם נִיצוֹצוֹת שֶׁל אַהֲבָה אֲמִתִּית, כְּמוֹ סְעָרָה שֶׁרַק רוֹצָה לִפְרֹץ, וּבְלִבֵּךְ חֵץ שֶׁל קוּפִּידוֹן לִנְעֹץ. אִתָּךְ וְרַק אִתָּךְ מִשְׁתַּקְּפִים חַיַּי בְּתוֹךְ חַיַּיִךְ שֶׁלָּך
