הוּא כְּבָר לֹא יֶלֶד, זֶה בָּרוּר לְכֻלָּם, אֲבָל נִכְנַס לַמִּרְפָּאָה — כְּאִלּוּ כָּבַשׁ אֶת הָעוֹלָם. הֶחָלוּק קְצָת קָצָר, המשקפיים עַל הַקָּצֶה, אֲבָל כשהוּא מְחַיֵּךְ - האֶקַ"גֶ בְּקֶצֶב הַלֵּב עוֹשֶׂה. דּוֹקְטוֹר, דּוֹקְטוֹר, מָה הַסּוֹד שֶׁלְּךָ? הַגִּיל מטפס — אֲבָל הַשּׁוֹבְבוּת נִשְׁאֲרָה! נוֹתֵן מִרְשָׁם, קוֹרֵץ בְּעַיִן, ואומר: "זֶה כְּלוֹּם, תבואי אֵלַי בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם..." הוּא מַכִּיר כל תרופה, כל בדיקה וכל צִלּוּם, אֲבָל כששואלים אוֹתוֹ גִּיל — פִּתְאוֹם לא יודע כלום". לַחַץ דָּם תַּקִּין, כּוֹלֶסְטֵרוֹל קְצָת גָּבוֹהַּ, אֲבָל עַל רַחֲבַת הריקודים — עֲדַיִן אין כָּמוֹהוּ! דּוֹקְטוֹר, דּוֹקְטוֹר, אַתָּה לֹא מזדקן, רַק הַסְּטטוֹסְקוֹפּ קְצָת יוֹתֵר וָתִיק וּמְנֻסֶּה, כן! הַשֵּׂעָר אוּלַי לָבָן, לִפְעָמִים חורקת הַבֶּרֶךְ, אֲבָל בַּלֵּב — עֲדַיִן בֶּן עֶשְׂרִים ומשהו… בְּעֵרֶךְ! וּבַלַּיְלָה כְּשֶׁהַמִּרְפָּאָה כְּבָר נִסְגֶּרֶת, הוּא מוֹרִיד אֶת הֶחָלוּק והחיוך לֹא יוֹרֵד. רוֹפֵא וָתִיק, חמוד ושׁוֹבָב, הַגִּיל הוּא רַק מִסְפָּר הוא צעיר מֵאָלֶף עד ת !
0/500