שָׁבָה אָחוֹרָה בַּזְּמַן אֶל רֵאשִׁית אַהֲבָתֵינוּ, כְּשֶׁהָיִינוּ עָטוּפֵי פַּרְפַּרִים וְהַכָּתֹם הָיָה רֶקַע לְכֹל מַעֲשֵׂינוּ. צְלִילֵי הַפְּסַנְתֵּר, נוֹטְלִים אוֹתִי אֵלֶיךָ טֶרֶם תְּמוּרוֹת הַזְּמַן. אֲנִי עֲסוּקָה בְּלִצְבּוֹע בְּכָתֹם אֶת הָעַכְשָׁו שֶׁלָּנוּ, רוֹדֶפֶת אַחַר פִּסּוֹת מְצִיאוּת אַתָּה מֵבִּיט מִמֶּרְחָק . וְיוֹדַעַת שֶ - אֵינְךָ אוֹהֵב שְׁלֵמוּת, מַה עוֹשִׂים עִם הָרֵיחוֹת שֶׁל אָז? עִם הַצְּבָעִים? עִם כֹּל מָה שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ. רוֹצָה לְצַיֵּר אֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם חָדְרוּ מִבַּעַד חֲרַכֵּי הַתְּרִיס וּבֵּינוֹת סְדִינִים סְתוּרִים צִיְּרוּ עַל הַקִּירוֹת אֶת דְּיוּקָנְךָ וַאֲנִי נִמְלֵאת צְלִילִים וּמְצַיֶּרֶת אַהֲבָה
