קפה שחור, בוקר רגוע, העולם רועש - אני לא נוגע, נותן לדברים פשוט לקרות, בלי למהר, לא רודף תשובות. ראיתי כבר איך זה נגמר, כשמחזיקים חזק במה שנשבר, אז אני זז - לא קופץ רחוק, נותן לרגע לזרום… לא לשעון לדפוק. לא כל דבר צריך תשובה, לא כל שאלה היא מלחמה. אני לא מחפש יותר מדי, אם זה נכון - זה כבר יבוא אליי. לא רודף אחרי מה שבורח, אם זה שלי - אני לא מתווכח. אני לא מחפש, לא ממהר, מה שצריך - תמיד חוזר. ואם זה לא - אז זה נגמר, אני ממשיך… בלי להסביר דבר. ראיתי אנשים נאחזים חזק, מדברים על “צריך” - נשארים באבק, שוכחים להיות כאן, פשוט לנשום, רודפים תשובות - שוכחים לזרום. אני זורם - בין הימים ללילות, לא מסבך רגעים - פשוט נותן להם להיות, אם משהו נשאר - זה כי הוא רוצה להיות, ואם לא - ממשיך, לא רודף עוד תשובות. לא כל דבר צריך להחזיק, לפעמים צריך פשוט לשחרר ולנשום. אני לא מחפש יותר מדי, אם זה נכון - זה כבר יבוא אליי. לא רודף אחרי מה שבורח, אם זה שלי - אני לא מתווכח. מה שבא בקלות - נשאר יותר זמן, מה שנלחם - כבר לא שלי מזמן. אני לא מחפש יותר מדי… רק מה שבא - נשאר בידיי.
