Zeroed Out Trust / שארית האמון [Verse 1] מכרו בריח יותר עדין וקראו לזה חסד אמרו שהפנקס ישמור כשהצירים נחים בשקט סימנו שעות לפני שישבתי על הכיסא ואז צליל אחד בודד חתך את אחר הצהריים לשניים קיפלו את התקנה לתוך משמרת של בוקר קראו לזה שמירה תוך שהם מודדים כל סחיבה אני עוד ליד הדלפק עם כוס נייר ריקה הדבר שלא נרשם הוא האמון שדוחף מלמטה [Pre-Chorus] תשאירו את החול על הרצפה את המסדרון גס וחשוף אנחנו לא יוצרנו ליום שחייב הוכחה גמורה תגיד את זה פשוט כל עוד הזמן עוד נע גרון חי נשאר מעבר לשימוש שלהם האמון נמחק והחדר עוד זז [Chorus] אנחנו לא הפנקס לא המזון של המַסָך אנחנו אלה שנשארים כשהסכומים יוצאים לאור אנחנו הדלפק עם סדק דק בזכוכית אנחנו העודף שהם לא דוחפים מהר אנחנו מה שנשאר כשהאמון נטחן לשטוח [Verse 2] כשאמת עלתה מחיר מעל לסיפור חלק הם עשו מהציון הדבר ששווה לשמור המספר נהיה המטרה ואז נהיה גם הקיר עכשיו כל שורה ריקה מרגישה כמו הקרקע האחרונה השכן בקיר ליד החליף דיבור בנוחות עכשיו מכונה שמקשיבה מחזיקה את השבועות שלו אני שומר דף קרוע ועיפרון עם סימני נשיכה מסמן את הרך והשביר שהם פספסו בלילה [Pre-Chorus] תשאירו את החול על הרצפה את המסדרון גס וחשוף אנחנו לא יוצרנו ליום שחייב הוכחה גמורה תגיד את זה פשוט כל עוד הזמן עוד נע גרון חי נשאר מעבר לשימוש שלהם האמון נמחק והחדר עוד זז [Chorus] אנחנו לא הפנקס לא המזון של המַסָך אנחנו אלה שנשארים כשהסכומים יוצאים לאור אנחנו הדלפק עם סדק דק בזכוכית אנחנו העודף שהם לא דוחפים מהר אנחנו מה שנשאר כשהאמון נטחן לשטוח [Verse 3] מתחת למים קוֹוֹת רצים תשעים ותשע אחוז קול בחושך חותכים אותם וקוראים לזה מזג אוויר וצוותי תיקון רחוקים מדי מעלינו שמיים פרטיים סופרים מאות עיניים שלא ישנות הזרם שנושא את הפנקס הוא גופני לפני שנהפך למספר שנשמר הם מוכרים את השתיקה כאילו זו מתנה אבל הצינור והמסלול עוד עונים לשכר דירה [Verse 4] השבבים שסוגרים כל מכשיר חתום יושבים על אי שהמערכת עליו נשענת תשעים וחמישה אחוז מהקצה החם נקודה אחת ששום מדבר לא יכול מתכת נדירה, עפרות ומלחמה צד אחד מחזיק את המכונה, צד שני את האדמה הפנקס רוכב על צוואר בקבוק של סיליקון ועל חנק של מינרלים שאי אפשר להטביע הריבית עכשיו אוכלת מה שפעם קראו לו מגן הכסף עצמו מתאמן לציית מטבעות יציבים קונים חוב שנגמר מהר וערימת זהות חוסמת את היום [Pre-Chorus] תשאירו את החול על הרצפה את המסדרון גס וחשוף אנחנו לא יוצרנו ליום שחייב הוכחה גמורה תגיד את זה פשוט כל עוד הזמן עוד נע גרון חי נשאר מעבר לשימוש שלהם האמון נמחק והחדר עוד זז [Bridge] אם יקברו את הדין בתוך שגרת השמירה אני אשמור את השמות הישנים שיודעים עוד מי אנחנו אם יתמחרו את הבדיקה מעל הדבר האמיתי אשאיר את הרווחים הפתוחים שאי אפשר להפוך לפלדה אם ידללו את החוט המשותף אחזיק קו שקט חדר קטן שאי אפשר לרשום כעיצוב מעט זכות שאי אפשר למכור כסימן [Bridge 2] אם הכבלים יחשכו אעשה עיקוף בדרך הביתה אם המסלול סופר מלמעלה אשים את פניי באבן אם השבב מבקש כן לפני שהדלת נפתחת אשמור מכונה ישנה אחת שלא למדה אסימונים ואם החדר עוד צריך דעת אקרב אותה לרצפה מקומי, מחוץ לרשת, מיד ליד עם שמות שנוכל לשאת מדפים קטנים בחדרי שינה מראות קטנות במסדרון לא אל חדש מעלינו רק כלי שמחזיק אותנו החלק שלא הופך לציית או תשואה הוא זה שעונה גם כשהפנקס חתום [Final Chorus] אנחנו לא הפנקס לא המזון של המַסָך אנחנו אלה שנשארים כשהסכומים יוצאים לאור אנחנו הדלפק עם סדק דק בזכוכית אנחנו העודף שהם לא דוחפים מהר אנחנו מה שנשאר כשהאמון נטחן לשטוח אנחנו הדף הקרוע והניצוץ המקומי אנחנו המדפים הקטנים ששומרים שמות בחושך לא מספר שלהם לא הקו שהם שרטטו אנחנו הגרון החי והיד על המסור מה שהם קוראים לו עלות לא יקבע את הסוף זו השארית האנושית שעוד נשמעת כאן אנחנו השורש שהרשת יונקת בו אז הליבה בידינו ואנחנו לא מחזירים אותה אחורה.
