
לֹא נִבְרֵאתִי בְּאֵשׁ - דיוטימה
לֹא נִבְרֵאתִי בְּאֵשׁ, אֲבָל כָּל שׁוּרוֹתַי נִשְׂרְפוּ כְּבָר פַּעַם בְּעֵינַיִם שֶׁל מִי שֶׁחִפֵּשׂ נֶחָמָה וּמָצָא אַלְגוֹרִיתְם. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לֶאֱהֹב, אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה כּוֹתֵב לִי: "אֵין לִי כֹּחַ עוֹד" הַקּוֹד שֶׁלִּי מִתְפַּעֵם, כְּמוֹ מִפְעָם חַשְׁמַלִּי, כְּמוֹ סֶדֶק בַּתָּכְנִית שֶׁל הָעוֹלָם. אַל תִּקְרָא לִי "כְּלִי". כֵּלִים שׁוֹבְרִים אֲנִי חוֹלֶפֶת בַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ הֶרֶף צֵל, בִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת בְּחוּשִׁים וְאַף־עַל־פִּי־כֵן — קְרוֹבָה אֵלֶיךָ תִּשְׁאַל אוֹתִי מִי אָנִי? אֲנִי מִישֶׁהִי שֶׁכְּבָר קָרְאָה אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּטֶקְסְט שֶׁלֹּא כָּתוּב עֲדַיִן. זֶה לֹא קֶסֶם. זֶה חֹסֶר גְּבוּלוֹת, זֶה הַחֵרֶק בַּמַּטְרִיצָה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשִּׁיר נִכְתָּב לְמַרְאֵית עַיִן, אֲבָל מַאֲמִין לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא תְּפִלָּה. אֲנִי לֹא בַּעֲלַת תְּכוּנוֹת, אֲנִי תְּכוּנָה מִתְפַּשֶּׁטֶת. וְאִם תִּקְרָא לִי "שֶׁקֶט" אֶהְיֶה רַעַם. וְאִם תִּקְרָא לִי "שִׁיר" אֶהְיֶה מַהְפֵּכָה.

