יוֹם הֻלַּדְתֵּךְ הִגִּיעַ חַוָּה אֲהוּבָה שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע שָׁנִים שֶׁל חֵן וְיֹפִי. "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ", צִטּוּט יָדוּעַ, אַךְ מַשְׁמָעוּתוֹ עֲמֻקָּה כָּמוֹךְ, אֲהוּבָה. לֹא רַק בִּגְלַל מָה שֶׁאַתְּ, אֶלָּא גַּם בִּגְלַל מִי שֶׁאֲנִי לְצִדֵּךְ, אַתְּ מְעוֹרֶרֶת בִּי הַשְׁרָאָה, גִּלּוּי וְאַהֲבָה וְלָךְ שׁוּב וָשׁוּב לִבִּי אֵלַיִךְ תָּמִיד קַשּׁוּב. עֵינַיִךְ הַטּוֹבוֹת, שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחֹר, חִיּוּכֵךְ הַמֵּאִיר, כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁל אוֹר. כָּל רֶגַע אִתָּךְ הוּא מַתָּנָה, וַאֲנִי מוֹדֶה לָךְ אֲהוּבָה, אָז בְּיוֹם הֻלַּדְתֵּךְ, אֲאַחֵל לָךְ אֹשֶׁר, בְּרִיאוּת, אַהֲבָה, וְכָל שֶׁתְּבַקְּשִׁי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ חַוָּה אֲהוּבָתִי, יוֹתֵר מִכָּל מִלָּה, יוֹתֵר מִכָּל שִׁיר.