זה לא קרה ביום אחד, זה נִבְנָה לאט. מִפְּגִישָׁה לִפְגִישָׁה, משיחה אל תוך הלילה. שנים של יחד, חברים ושותפים לדרך. למדנו להכיר כל מבט, כל שתיקה וכל ערך. בכל הדרכים שעברנו, בַּצְּעָדִים הקטנים, ידעתי שאת זו שתהיי לי, לכל השנים. עברנו ימים של שמחה, וגם שעות של ספק, אבל הלב כבר ידע, שֶׁעָלַיִךְ אני לא מוותר. ואז עמדנו מתחת לַחֻפָּה, נִרְגָּשִׁים מול כל המשפחה. שַׂמְתִּי טבעת, נתתי הבטחה של אמת. זה הבית שלנו, נִשְׁבַּעְתִּי לאהוב ולתת. והיום כשאני מִסְתַּכֵּל, על הבית שֶׁ בָּנִינוּ מאז. על הילדים בבית, על כל רגע שֶׁנֶּאֱחָז. אני רואה את כל השנים, שהובילו לָרֶגַע הזה. איך מהדרך שלנו, נולד הסיפור הכי יָפֶה. ואז עמדנו מתחת לַחֻפָּה, נִרְגָּשִׁים מול כל המשפחה. שַׂמְתִּי טבעת, נתתי הבטחה של אמת. זה הבית שלנו, נִשְׁבַּעְתִּי לאהוב ולתת. מהמבט הראשון, דרך החופה ועד היום. בָּנִינוּ משפחה, הִגְשַׁמְנוּ את החלום.
