בלוז הארדקור של ראשון לציון
בלוז הארדקור של ראשון לציון וודקה רדבול, וודקה רדבול פה, וודקה רדבול, לא אפסיק לשתות, אחי, כי אין ברירה. עומר אדם, שְׁרֶק גם אח יקר, עומר אדם, אח שלי נדקר, והלב נשבר. חמישי מגיע, ואנחנו נודרים כמו תמיד, תסיגריה שוב מניע, בלי לחשוב על העתיד. אבל בשישי, הרחוב מתמלא בדם, אני דוקר זה לא אישי, רק מתמלא בזעם, הראש שלי בוער כמו סם. הג'וינט שלי על גחלים אח שלי (כן, על גחלים), והחיים שלנו שורפים כמו אש (יורים במלשינים), מה ביקשנו, קצת נחת, קניון ראשונים, אבל במקום זה, מכות נותנים, וודקה רדבול, וודקה רדבול ביד, כל מה שנשאר לי זה לשתות ולחכות, לעוד לילה שבו אולי לא ניפול עוד פעם לתוך התהום. שבת נכנסת, שומר אותה כמו אח, בדרך לבית כנסת, הראש כבד כל כך, הגוף תשוש, אחי, נמאס לי כבר, אחשלי יקר, נמאס לי כבר, עומר אדם, שר לנו את כל הכאב, עדן בן זָקֵן, מנגנת לנו את התקווה, אבל אנחנו עמוק בתוך החרא, החיים לא שיר שמח סרה שרה, אין לנו לאן לברוח, אין איך לשנות את הגורל. זה סיפור של החברה שלי בראשון, רחוב מלוכלך, רחוב קשה, החיים פה הם כמו בלוז עקום, ומכל דקירה של מלשן נקום, אני דוקר כדי לשרוד, נודר כדי להחזיק מעמד, לא מפקיר, מכבד ת'מעמד, מחפש דרך לצאת מהסרט, אופנים חשמלים, בירות, זה ולא אחרת וודקה רדבול, וודקה רדבול פה, וודקה רדבול, לא אפסיק לשתות, אחי, כי אין ברירה. ככה זה כשאתה ילד של רחוב ראשון, ערס, אח שלי יקר, אנחנו חיים בשביל הדם, אבל מתים כל יום מחדש.
