נִשְׁמָתִי הַמְּפֻיֶּטֶת לֹא תָּמִיד מְפֻיֶּסֶת. בְּיוֹם מְעֻלָּף, שָׁבוּי בְּשָׁרָב, אֲנִי מוֹשִׁיטָה אֶת יָדַי, לְפַזֵּר פְּרוּטוֹת שֶׁל חֶסֶד וְאַהֲבָה; מִנִּיחוֹחַ הָאֶתְמוֹל וְהֶעָבָר אֶל מִפתָּנָהּ שֶׁל שָׁנָה חֲדָשָׁה. מְבַקֶּשֶׁת לִצְרֹב בְּבָשְׂרְךָ מִלִּים, לִנְעֹץ בְּגוּפְךָ אֶת תָּוֵי קוֹלִי הַנֶּאֱלָם. הָרוּחַ פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי הַזְּמַן, מְבִיאָה אֶל מִשְׁכָּנְךָ אֶת שְׁתִיקַת הַגַּלִּים, וְאֶת הֶדְפֵי שְׁתִיקוֹתַי — עַד אֵלֶיךָ. הַאִם תּוּכַל לְהַקְשִׁיב? הַאִם תֵּדַע לְהַלְחִין אֶת דִּמְעַת הַלֵּב? וְאָז, כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת הַשָּׁבָה מִן הַקֹּר, תִּפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְתָעוּף עַד אֵלַי. בְּקֶשֶׁת הַצְּבָעִים תְּפַלֵּחַ עָנָן, גַּם אִם הַדֶּרֶךְ נִפְתֶּלֶת וְקָשָׁה — אֶל צֹהַר לִבִּי, אֶל חֹם גּוּפִי הַמְחַכֶּה. תַּנִּיחַ לַבְּדִידוּת, זוֹ הַמּוֹתַחַת לְאֵין קֵץ אֶת אֵבָרֶיךָ, הַטּוֹרֶפֶת בִּנְשִׁיכוֹת קְטַנּוֹת אֶת חֲלוֹמוֹתֶיךָ. בּוֹא אֶל יַלְדַּת הַטֶּבַע, הַצּוֹעֶדֶת יְחֵפָה בֵּין הַקּוֹצִים, זוֹ שֶׁהָרוּחַ פּוֹרַעַת אֶת שְׂעָרָהּ בְּפֶרֶא — בִּמְקוֹם אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַחֲסֵרוֹת. הַבֵּט עָמוֹק אֶל תּוֹךְ עֵינַי, הַיְּרֻקּוֹת וּבוֹעֲרוֹת כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לְאַחַר הַיּוֹרֶה. נַשֵּׁק אוֹתִי בְּעוֹצְמָה, كְּמוֹ הַגַּל הַמִּתְנַפֵּץ, הַנּוֹשֵׁק בְּנוֹאָשׁוּת לַחוֹף. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַסֶּלַע הַנִּשָּׂא, מְחַכָּה לְעִקְּבוֹתֶיךָ. הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ, דַּבֵּר אֵלַי מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה, לְלֹא הֲבָרוֹת. פָּשׁוּט — תִּשְׁתֹּק אִתִּי, אַהֲבָה.
