נְטִיפֵי כְּמִיהָה בְּאִטִּיּוּת מְטֻפְטֶפֶת, כְּמָטָר חֲרִישִׁי, הִיא סָכָה אֶת גּוּפָהּ בִּנְטִיפֵי בֹּשֶׂם צָלוּל. וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְשׁוֹטְטוֹת, רַכּוֹת, עַל עוֹרָהּ הָרוֹחֵץ, וְהִיא כֻּלָּהּ רְטֻבָּה, כֻּלָּהּ לַחַשׁ וּמַבּוּעַ. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ יַשְׁכִּיחוּ לְרֶגַע שֶׁהֵן שֶׁלָּהּ, כְּאִלּוּ הָיוּ יָדָיו הַנִּכְסָפוֹת, הַנֶּעְדָּרוֹת. הִיא מְפָאֶרֶת אֶת הָאִשָּׁה שֶׁבְּקִרְבָּהּ, טוֹוָה בְּמוּבָאֵי יָדֶיהָ אֶת מִקְדַּשׁ הַבָּשָׂר, לְמַעַן הָאֶחָד שֶׁבּוֹ הִיא כֹּל כָּךְ חֲפֵצָה. תִּלְבַּשׁ שִׂמְלָה צְחוֹרָה כְּקֶרֶן אוֹר, תְּסָרֵק מַחְלְפוֹת שְׂעָרָהּ, תַּעֲצֹם עֵינַיִם, תִּנְסֹךְ חִיּוּךְ – אֲצִילִית, תַּמָּה וְיָפָה. תָּבֹא עָדֶיךָ, נְכוֹנָה וּקְרוּאָה, עֲטוּפָה בְּצִינוּפֵי הִתְרַגְּשׁוּת וּכְמִיהָה. רַק קְרָא לָהּ – וְתִכְרַע לְפָנֶיךָ, תִּזְעַק בִּדְמָמָה: "קָחֵנִי, כֻּלִּי שֶׁלְּךָ! קַח כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, כִּי חֶפְצְךָ הוּא חֶפְצִי שֶׁלִּי". הִיא תִּתְמַסֵּר כָּלִיל, נִכְנַעַת וְנִכְמֶרֶת, אֶל מוּל הַמַּסָּע הַסּוֹקֵר שֶׁל עֵינֶיךָ, מַבָּטִים הַתָּרִים אֶת קַוֵּי פָּנֶיהָ, אֶת גּוּפָהּ – שַׁעַל אַחַר שַׁעַל, בְּלִי לְהַחְמִיץ אַף שְׁבִיל מִתְחַמֵּק. מַבָּטְךָ עוֹשֶׂה בָּהּ מַמָּשׁ "דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה", גַּם אִם הַנְּגִיעָה הִיא רַק קְרוּמֵי הָאֲוִיר, חוֹדְרִים, מַרְעִידִים. אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם תִּלְחַשׁ לָהּ: "בּוֹאִי, עַד אֵלַי!" אוֹ אוּלַי: "בּוֹאִי עַד בְּלִי דַּי", דַּע לְךָ, אָהוּב: הִנְנִי בָּאָה מֵאִי מְרֻחָק, הַנִּמְצָא אֵי-שָׁם, מִפְלָט שֶׁשְּׁמוֹ הַנּוֹאָשׁ הוּא "אִי אֶפְשָׁר". וְלֹא נְהַתֵּל עוֹד בַּגּוֹרָל.
