עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר

עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר (אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם כָּתְבוּ כָּךְ בַּשִּׁיר) מִצְחֵךְ מִתְחָרֵז עִם עֵינַיִם וְאוֹר, (אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם חָרְזוּ כָּךְ בַּשִּׁיר) אַךְ לְמִי שֶׁתִּהְיִי חַיָּיו מְלֵאֵי שִׁיר. חֲלוּקֵךְ הַוָּרֹד צַמְרִירִי וְרַךְ. אַתְּ בּוֹ מִתְעַטֶּפֶת תָּמִיד לְעֵת לַיִל. לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לָךְ אָח, לֹא נָזִיר מִתְפַּלֵּל לִדְמוּתוֹ שֶׁל מַלְאָךְ וְרוֹאֶה חֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים שֶׁל קְדֻשָּׁה וּלְמוּלוֹ אַתְּ אִשָּׁה... אַתְּ אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת עֲצוּבָה וְשׁוֹתֶקֶת לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּר עַל קָרוֹב עַל רָחוֹק וַאֲנִי, שֶׁלֹּא פַּעַם אַבִּיט בָּךְ בְּשֶׁקֶט אֵין קוֹל וּדְבָרִים שׁוֹכֵחַ הַכֹּל עַל אוֹדוֹת אֲחֵרִים. שׁוֹכֶנֶת נַפְשִׁי בֵּין כָּתְלֵי בֵּיתֵךְ וּשְׁבוּיָה בֵּין כְּתָלַיִךְ מִמֶּנִּי נִפְרֶדֶת עֵת אֲנִי בְּגוּפִי נִפְרָד מִמֵּךְ. פָּרוּשׂ חֲלוֹמִי כְּמַרְבָד לְרַגְלַיִךְ צַעֲדִי אֲהוּבָה עַל פְּרָחָיו פְּסִיעוֹתַיִךְ לִבְשִׁי חֲלוּקֵךְ הַוָּרֹד לְעֵת לַיִל עוֹד מְעַט וְאָבוֹא אֵלַיִךְ. עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר יִקְרַב אֶל שְׂפָתַי כְּחָרוּז אֶל שִׁיר אָז אֶלְחַשׁ בַּאֲזֵנַיִךְ עַד בֹּקֶר עַד אוֹר כְּשִׁכּוֹר... עֲטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר.