בַּיִת 1 לֹא לְהִתְעַצְבֵּן בַּדֶּרֶךְ לֶחָג, הַפְּקָק כְּבָר מַבְטִיחַ — נַגִּיעַ מָחָר. הַתַּפּוּחַ בַּשַּׂק, הַדְּבַשׁ עַל הַמּוֹשָׁב, וּמִישֶׁהוּ צוֹפֵר — כְּאִלּוּ זֶה הַשּׁוֹפָר. בַּיִת 2 לֹא נְבַלֶּה אֶת הֶחָג בִּפקָקִים, הַשָּׁנָה חֲדָשָׁה — אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים. הַדֶּלֶק כמעת נִגְמָר, וְהַסַּבְלָנוּת גַּם כֵּן, וְהַנֶּהָג מֵאָחוֹר מַמְשִׁיךְ לְצַפְצֵף מְבַקְּשִׁים שָׁנָה מְתוּקָה, פִּזְמוֹן לֹא לְהִתְעַצְבֵּן, לֹא לְהִתְעַצְבֵּן, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה — הַכֹּל עוֹד מִסְתַּדֵּר. לֹא לְהִתְעַצְבֵּן, לֹא לְהִתְעַצְבֵּן, אֲפִלּוּ אִם הַתַּפּוּחַ נָפַל לַדְּבַשׁ — וְנִגְמַר. בַּיִת 3 בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה — שׁוּב אֵין חֲנָיָה, הַוּוּייז לוֹחֵשׁ: ״תִּהְיֶה סַבְלָנִי, בְּבַקָּשָׁה״. לֹא לְהִתְעַצְבֵּן בַּדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה, הַחַג עָבַר — אֲבָל הַפְּקָק נִשְׁאָר לִזְכָּרָה. וּבֵין תַּפּוּחַ, דְּבַשׁ וְשׁוֹפָר, אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים עוֹד סוֹד קָטָן: לֹא כָּל מַה שֶּׁתָּקוּעַ — הוּא בְּבַעְיָה, לִפְעָמִים זֶה רַק הַדֶּרֶךְ לְשָׁנָה חֲדָשָׁה.
0/500