Verse 1: היא הלכה בעולם הָאֲבַדּוֹן חִפְּשָׂה לה משמעות אחרת עולם ללא מדרון הִמְשִׁיכָה ללכת כשמתחת לרַגְלֶיהָ, צריבות רַגְלֶיהָ יחפות ומרגיש שהיא הולכת שנים זה לא נגמר ומרחיק לֶכֶת. העולם בנוי לעבוד אותו לא לברוח ממנו Chours: היא ניסתה לברוח לכל מקום אך האדמה השאירה אותה באותו המקום ודרך, לא דרך היא שִׁכְחָה את עצמה ללא ערך כבוד לא כבוד ומי היא ? אם לא היא עצמה? תאמר לה מדוע לבד היא ממשיכה? Verse 2: הריצה יותר כואבת מאשר ההליכה , כאשר היא רצה , הלב פועם חזק מה עם הַשִּׁכְחָה? האם יועיל לה או יזיק? היא עומדת לנשום קצת, יודעת שהדרך מְפֻתֶּלֶת ושיש כִּבְרַת דרך ארוכה. לוּ היה לה את האומץ, הייתה מפסיקה את דרכה אבל גם אז Chours: היא ניסתה לברוח לכל מקום אך האדמה השאירה אותה באותו המקום ודרך, לא דרך היא שָׁכְחָה את עצמה ללא ערך כבוד לא כבוד ומי היא ? אם לא היא עצמה? תאמר לה מדוע לבד היא ממשיכה? Verse 3: ואולי היא התעייפה להמשיך ללכת לבד כל כך הרבה אנשים ולא היה שם דבר. אז היא עצרה, הניחה את הראש על אבן, נחה קצת עד שתוכל להמשיך את הדרך הארוכה היא כבר לא חיפשה חמלה, היא כבר לא חיפשה אָדָם טוב באמצע הדרך. היא חיפשה את עצמה להיות האדם הטוב באמצע הדרך של אחר. Chours: היא ניסתה לברוח לכל מקום אך האדמה השאירה אותה באותו המקום ודרך, לא דרך היא שִׁכְחָה את עצמה ללא ערך כבוד לא כבוד ומי היא ? אם לא היא עצמה? תאמר לה מדוע לבד היא ממשיכה?