בְּצִלְּךָ אֲנִי אוֹבֶדֶת, נִיחוֹחֲךָ הַמֻּכָּר מִשְׂתַּרֵג, בֵּין תְּרִיסֵי חַיַּי הַנִּפְתָּחִים. כְּשֶׁאַתָּה בִּי בְּרֹךְ נוֹגֵעַ, וּמְלַטֵּף בְּחֶמְלָה לְחָיַי, נוֹטְפוֹת דְּמָעוֹת שֶׁל גִּיל עַל פָּנַי הַנִּכְנָעוֹת. הַתְּשׁוּקָה הַסּוֹעֶרֶת מְהַתֶּלֶת, אֶת גּוּפִי הַכָּמֵהַּ מְטַלְטֶלֶת, וַאֲנִי בְּאַהֲבָתִי אֵלֶיךָ מִתְעַרְטֶלֶת. כְּמַרְבַד חַמָּנִיּוֹת הַפּוֹנֶה אֶל הָאוֹר, אַתָּה נוֹתֵן לִי לִצְמֹחַ וְלִגְדֹּל, נַשֵּׁק, חַבֵּק, הַשְׁקֵה אוֹתִי תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶבּוֹל. זִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר אֶל הַלֵּב קוֹשֶׁרֶת, גְּדִילֵי אַהֲבָתְךָ הָעֲמֻקָּה לֹא פּוֹרֶמֶת. כְּשֶׁאַתָּה לְצִדִּי, עָלֶיךָ בִּפְלִיאָה מִתְבּוֹנֶנֶת, אֶת הַהוֹוֶה הָאֵינְסוֹפִי בִּשְׁתֵּי יָדַי מְחַבֶּקֶת. אֶת מְלֹא חִיבָּתִי הַנְּקִיָּה, בְּכוֹס שְׁקוּפָה לְךָ יוֹצֶקֶת, לְלֹא מַסֵּכוֹת, לְלֹא מְחִצּוֹת. בְּצִלְּךָ הַמֵּגֵן אֲנִי אוֹבֶדֶת, חֶסֶד נְעוּרִים נִצְחִי לְךָ שׁוֹמֶרֶת, וְאֶל הֵיכַל לִבְּךָ, לְתָמִיד, נִכְנֶסֶת.
