אַחֲרֵי כֹּל שִׁירֵי הָאַהֲבָה, חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר אֵין לִי תַּקָּנָה. אַחֲרֵי כֹּל שִׁירֵי הָאַהֲבָה, נִשְׁאַרְתִּי עִם עוֹד מַנְגִּינָה, מִלִּים יָפוֹת עַל לֵב שָׁבוּר, וְעוֹד חִיּוּךְ חֲצִי סָגוּר. אָמְרוּ לִי “אַל תַּאֲמִין מַהֵר”, הַלֵּב הַזֶּה כְּבָר לֹא זוֹכֵר, אֲבָל כְּשֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת מוּלִי, הַכֹּל נִשְׁמָע פִּתְאוֹם אֲמִתִּי. אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת יָרֵחַ כָּמוֹנִי, בּוֹאִי נִרְאֶה אֵיךְ הַלַּיְלָה זוֹרֵם, אִם אַתְּ רוֹצָה אֶת קְצֵה הָעוֹלָם, אֶקַּח אוֹתָךְ לְשָׁם - רחוק מכאן. בְּשַׁבָּת בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהָרַעַשׁ נִרְגָּע, נִרְקֹד לְאַט בְּלִי שׁוּם סִיבָּה, וְאִם הָעוֹלָם יִשְׁאַל מַה קָרָה - נַגִּיד לוֹ: עוֹד יֵשׁ אַהֲבָה. שָׁמַעְתִּי כֹּל שִׁיר עָצוּב בָּעִיר, כֹּל מִשְׁפָּט שֶׁנִּשְׁבָּר בָּאֲוִיר, אֲבָל כְּשֶׁאַתְּ צוֹחֶקֶת פִּתְאוֹם, אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת כֹּבֶד הַיּוֹם. אֲנִי לֹא מַבְטִיחַ שֶׁאֵין בִּי פחד, אֲבָל אִתָּךְ גַּם הַשֶּׁקֶט נֶחְמָד, וְכֹּל מַה שֶּׁהָיָה כָּבֵד מִדַּי, נִהְיֶה שִׁיר קָטָן בנתיים. אֵין שִׁיר עָצוּב שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי, אֵין אֱמֶת שֶׁמִּמֶּנָּה פָּחַדְתִּי, אֲבָל כֹּל זֶה דּוֹהֶה לְאַט, כְּשֶׁאַתְּ קְרוֹבָה כָּאן כִּמְעַט. אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת יָרֵחַ כָּמוֹנִי, בּוֹאִי נֵלֵךְ לְאָן שֶׁהַיָּם זורם, בְּשַׁבָּת בַּלַּיְלָה, בְּלִי מִלִּים גְּדוֹלוֹת, רַק שְׁתֵּי נְשִׁימוֹת בֵּין מַנְגִּינוֹת. וְאִם הָעוֹלָם יִשְׁאַל מַה קָרָה, נַגִּיד לוֹ: עוֹד יֵשׁ מָקוֹם לְאַהֲבָה. אַחֲרֵי כֹּל שִׁירֵי הָאַהֲבָה, מָצָאתִי בָּךְ עוֹד הַתְחָלָה.
