בשקט ובכוונה

אָדָם נוֹלָד עִם סֵפֶר אֶחָד בְּתוֹכוֹ, לֹא לִקְרִיאָה בִּלְבַד אֶלָּא גַּם לִכְתִיבָה. הַדַּפִּים כָּל יוֹם מִתְחַלְּפִים, מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה יוֹם יוֹמִי אַךְ לֹא תָּמִיד מִבְּחִירָה. כָּל יוֹם נִפְתָּח דַּף רֵיק בְּלִי אוֹתוֹת וְסִימָנִים. הַלֵּב הוּא הָעֵט וְהַזְּמַן הוּא הַדְּיוֹ, וְכָל הַמַּעֲשִׂים בַּדַּף נִכְתָּבים, כְּשֶׁגַּם לַשְּׁתִיקָה נִשְׁאֶרֶת שׁוּרָה. יוֹם רוֹדֵף יוֹם כְּמוֹ דַּף אַחַר דַּף, וְאֵין לָאָדָם דֶּרֶךְ לַחְזֹר לְאָחוֹר, לָכֵן כָּל קְרִיאָה הִיא חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְכָל מַבָּט לְעָבָר הוּא לִמּוּד לַמָּחָר. וּכְשֶׁיִּסָּגֵר הַסֵּפֶר בְּיָד רַכָּה, לֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׁם עַל הַכְּרִיכָה אֶלָּא אִם חַי בְּאֹמֶץ, בֶּאֱמֶת וּבְחֶסֶד, וְהֵעֵז לִכְתֹּב חַיִּים שֶׁרְאוּיִים לִקְרִיאָה.