הַאֲזִינוּ שָׁמַיִם וַאֲדַמָּה וַאֲנִי אֶפְתַּח אָזְנִי וְלִבִּי לִפְנֵיךָ לֹא לְהִמָּלֵט מִן הָעוֹלָם וְלֹא לִכְלוֹא אוֹתְךָ בְּתוֹכוֹ רַק שֶׁתּוֹרָתְךָ תֵּרֵד וְתִשָּׁמַע בְּפִי לַמְּדֵנִי לִרְאוֹת מַה שֶּׁהָיָה מַה שֶּׁהֹוֶה וּמַה שֶׁיִּהְיֶה וְלַעֲמֹד בֵּינֵיהֶם בְּלִי שֶׁקֶר וּבְלִי יֵאוּשׁ תֵּן בְּאָזְנַי שֶׁמַע אֱמֶת בְּמֹחִי בִּינָה וְדִין וּבְפִי דְּבָרִים שֶׁלֹּא יַחְנִיפוּ וְלֹא יִרְמְסוּ אֶקַּח תְּחִלָּה וְאַחַר אֲדַבֵּר מַתָּנָה וַאֲחֲרָיוּת כְּאֶחָד הֲשִׁיבֵנִי — לֹא כְּמַצַּב רוּחַ אֶלָּא כִּתְנוּעָה: שׁוּבָה מִמַּה שֶּׁעָזַבְתִּי אֶל מַה שֶּׁעוֹד חוֹב אֲנִי מִמַּה שֶּׁהָיִיתִי אֶל מַה שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי לִהְיוֹת צִנּוֹר נֶאֱמָן מִן הַשָּׁמַיִם אֶל הָאָרֶץ מִן הַסּוֹד אֶל הַפְּשָׁט אָמֵן
