בית ראשון בוקר של אוקטובר, השמש זורחת, יום שהיה אמור להיות כמו כל השאר. ופתאום החשיך, שקט נשבר, רוחות של יגון נשמעו מכל עבר. פזמון השבעה באוקטובר, יום של כאב, זיכרון חרוט בלב כמו חרב. החטופים רחוקים, הנרצחים נלקחו, ובנו נותרה רק תקווה לאחוז. בית שני משפחות שנאחזות בזיכרון היקר, תמונות מחייכות, לבבות שנשברו. והלב מתפלל בכל יום שעובר, לראותם שבים אלינו, חופשיים ואיתנו. פזמון השבעה באוקטובר, יום של כאב, זיכרון חרוט בלב כמו חרב. החטופים רחוקים, הנרצחים נלקחו, ובנו נותרה רק תקווה לאחוז. בית שלישי בכל בית נר דולק, אור קטן מהבהב, שומר על התקווה, כנגד הפחד הקר. ואנחנו עומדים, יחד בכאב, זוכרים את שאבד, מחכים למחר. פזמון השבעה באוקטובר, יום של כאב, זיכרון חרוט בלב כמו חרב. החטופים רחוקים, הנרצחים נלקחו, ובנו נותרה רק תקווה לאחוז. סיום הכאב לא יחלוף, אך ביחד נעמוד, נחזיק את הזיכרון, נגן על החלום. שישובו כולם, ושנזכה לשלום, כי בלבנו תמיד הם יישארו כתום. השיר הזה הוא מחווה לכל מי שאיבד את היקר לו ונושא את התקווה לשובם של כל מי שנחטף באותו יום נורא.
