יֵשׁ שִׁירִים שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ תְּקוּעִים. מִלִּים שֶׁרָצוּ לָצֵאת, אֲבָל פָּחֲדוּ מֵהָאוֹר. יֵשׁ אַהֲבוֹת שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ, יֵשׁ מַגָּעִים שֶׁלֹּא הֵעַזְנוּ לָגַעַת, יֵשׁ לֵילוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל שְׁתִיקָה, שֶׁבָּהֶם רַק הַלֵּב מְדַבֵּר בְּשָׂפָה אַחֶרֶת. וְאוּלַי זֶה בְּסֵדֶר, שֶׁלֹּא הַכֹּל יוֹצֵא לָאוֹר. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִשָּׁאֵר, בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, בְּתוֹךְ הַכְּאֵב. שִׁירִים שֶׁלֹּא נִיכְתְּבוּ, הֵם אוּלַי הֲכִי יָפִים מִכֻּלָּם. כִּי הֵם עֲדַיִן שְׁלֵמִים, כִּי הֵם עֲדַיִן שֶׁלִּי. יֵשׁ הַבְטָחוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנוּ, יֵשׁ פְּרֵדוֹת שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ בְּקוֹל. יֵשׁ “אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ” שֶׁנִּתְקַע בַּגָּרוֹן, לִפְעָמִים הַמִּלָּה הֲכִי חֲשׁוּבָה - הִיא זוֹ שֶׁלֹּא יוֹצֵאת. אֲנִי כּוֹתֵב וְאָז מוֹחֵק, מוֹחֵק וְאָז כּוֹתֵב שׁוּב, כִּי יֵשׁ אֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָכִיל, בְּשׁוּרָה אַחַת שֶׁל שִׁיר. וְאוּלַי יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר מַה לְהַפְסִיד, אֲנִי אָשִׁיר אֶת כֹּל הַשִּׁירִים, שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לָשִׁיר. וְאוּלַי זֶה בְּסֵדֶר, שֶׁלֹּא הַכֹּל יוֹצֵא לָאוֹר. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִשָּׁאֵר, בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ… אֶצְלִי בַּגָּרוֹן. שִׁירִים שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ, הֵם אוּלַי הֲכִי יָפִים מִכֻּלָּם. כִּי הֵם עֲדַיִן שְׁלֵמִים, כִּי הֵם עֲדַיִן… שֶׁלִּי.
