Je m’appelle Israël

[Verse 1] שמי ישראל, ניצוץ בתוך הלילה, חלום עתיק ונצחי שההיסטוריה עוד נושאת. נשאתי כל כך הרבה גלויות, כל כך הרבה דמעות וקולות, פצעים עדינים ושמשות בתוכי. [Chorus] שמי ישראל, עפר וזהב יחד, ארץ של עיקר, של זיכרון ושל קיץ. ידעתי שתיקות, גבולות ומלחמות, אך חזק מן ההיעדר היה תמיד אותו צעד. [Verse 2] שמי ישראל, ואני אוחז בידיי את תפילות השמיים ואת לחם הבוקר. יש לי ערים ששרות, ילדים ויסמין, ותקווה בוערת התלויה על המחר. [Chorus] שמי ישראל, עפר וזהב יחד, ארץ של עיקר, של זיכרון ושל קיץ. ידעתי שתיקות, גבולות ומלחמות, אך חזק מן ההיעדר היה תמיד אותו צעד. [Bridge] שמי ישראל, לא חרטה ולא מחילה, אלא הכוח הנאמן לקום מחדש בשמי. וכשהצל עולה על עולם מודאג, אני נשאר, חי, זקוף ושלם. [Final Chorus] שמי ישראל, לחיים, לעד, כמו אש המזכירה שעם לעולם אינו אובד. לא מובס ולא אבוד, כל עוד בלבו שמור זיכרון של ישועה וגאוות הקיום.