אֲנִי לֹא חוֹשֶׁשֶׁת

אֲנִי לֹא חוֹשֶׁשֶׁת לְהַבִּיעַ אֶת רִגְשׁוֹתַי וְנוֹתֶנֶת לָהֶם דֶּרֶךְ לָצֵאת וְלִתְפֹּס בּוֹ צוּרָה. מִדֵּי יוֹם אֲנִי חוֹוָה שְׁלַל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּמַצַּב הָרוּחַ, וְהֵן צוֹבְעוֹת אֶת מַהֲלַךְ יוֹמִי וְקוֹבְעוֹת כֵּיצַד אֶרְאֶה אֶת הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – הַאִם הוּא יִהְיֶה צִבְעוֹנִי וִיפֵהפֶה אוֹ חַדְגּוֹנִי וּמְשַׁעֲמֵם. תָּמִיד פּוֹתַחַת אֶת הַלֵּב וּמְבַטֵּאת אֶת כָּל הַכְּאֵבִים וּמְקוֹרוֹת הָאֹשֶׁר שֶׁלִּי מִבְּלִי לַחֲשֹׁשׁ מִפְּנֵי מִשִּׁפּוּטִיּוֹת. אֲנִי מְבִינָה שֶׁלְּכָל אָדָם בָּעוֹלָם יֵשׁ נְקֻדַּת מַבָּט מִשֶּׁלּוֹ, וְשֶׁלִּי מִשְׁתַּנָּה לְלֹא הֶרֶף, וּמְקַבֶּלֶת בִּבְרָכָה אֶת הָרַע יַחַד עִם הַטּוֹב, יוֹדַעַת שֶׁהֵם שְׁזוּרִים יַחְדָּיו וְשֶׁבְּלִי הָאֶחָד לֹא הָיָה קַיָּם הָאַחֵר.