לֹא תָּמִיד יֵשׁ תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, וְלִפְעָמִים הַלֵּב שׁוֹאֵל בְּלִי סוֹף, אֲבָל אַהֲבָה לֹא בָּאָה לִפְתֹּר, הִיא בָּאָה לִהְיוֹת גַּם כְּשֶׁאֵין סוֹף. אַהֲבָה לֹא מַסְבִּירָה אֶת הַכְּאֵב, לֹא מַבְטִיחָה שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר אֲבָל הִיא נִשְׁאֶרֶת לְצִדִּי, גַּם כְּשֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מִתְבַּהֵר. אַהֲבָה הִיא לֹא מַפְתֵּחַ סוֹדִי, אֶלָּא יָד שֶׁמַּחְזִיקָה אוֹתִי, שֶׁמַּסְכִּימָה לָלֶכֶת אִתִּי גַּם בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ וַדָּאוּת. אַהֲבָה לֹא מַסְבִּירָה אֶת הַכְּאֵב, לֹא מַבְטִיחָה שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר אֲבָל הִיא נִשְׁאֶרֶת לְצִדִּי, גַּם כְּשֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מִתְבַּהֵר. אָז אֲנִי בּוֹחֵר לֹא לָדַעַת, אֲבָל כֵּן לֶאֱהֹב בְּכָל נְשִׁימָה כִּי אַהֲבָה הִיא לֹא תְּשׁוּבָה, הִיא הַשְּׁאֵלָה הֲכִי יָפֶה. אַהֲבָה לֹא מַסְבִּירָה אֶת הַכְּאֵב, לֹא מַבְטִיחָה שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר אֲבָל הִיא נִשְׁאֶרֶת לְצִדִּי, גַּם כְּשֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מִתְבַּהֵר.
