אני מניח לדאגות, משאיר אותן בצד, הכל כל כך עמוס בחוץ, הכל כל כך לבד. פשוט מתחיל ללכת, לא מביט אחור, אל הצד המואר של הרחוב. אני כבר לא נלחם בזמן, לא מחפש תשובות, יש רגע שהכל נרגע, בלי הרבה מילים יפות. זמן ארוך צעדתי בחושך, עם כל המשקל הזה עלי. אבל הלילה אני יוצא מתוך המעגל, והאור נשפך למול עיני. גם אם הדרך עוד ארוכה, והעולם עוד משתגע, אני מוצא בי את הכוח, אני היחיד שיודע. כי אני הולך, כן אני הולך, בצד המואר של הרחוב. לא צריך הרבה... רק אור על הפנים. גם אם הכל נראה שביר, אני מלא בנחמה, הנשימה נפתחת, התמונה כבר שלמה. כי אני הולך... אני סוף סוף הולך, בצד המואר של הרחוב.
