,כקו מפריד,דרך המלך הבדילה בין אור לחושך,מוקירה תודה לשלמות.... הקץ...התגשמות הנבואות לקראת סיום,על כס האינסוף את האור הושבנו,בפלזמה הכותב תוכניות של מאות שנים...שם נמצאת אהבתנווהלב שהפך לאחד באש..והדלת הסודית של שער האריות,הנסתרת על ידי כרובים, עד לניצחונות עלי אדמות.השלמות זורמת,נובעת בענווה, מכסה באהבה את הדין...איחרנו, לפקחון העיניים העיווררק אתמול היתה משמעות.ועכשיו — לרסיסים, לניצוצות,לקראת חידוש מרפא מכה פעמון האזעקה.מאוחר, מאוחר לנו לדאוג,אך בנשמתי אשמור את מבטך.הלהבה תפרוץ כשחר נצחי,קוד הדואליות נמחק לתמיד.אנחנו מלאים בסיפור הזה,בו נולד כוכב האור.חומות האשליה והצללים יפלו,הכרובים יורידו את חרבותיהם.בנקודת המפגש העליונה, הקדושה,לב האור ידהד באש.דרך שער האריות הזהאנחנו עוזבים אל הבית הקורן.זהב המאות הועם,אנחנו הופכים לקנבס נקי.שיתנפצו הצירים הישנים,ופעמון האזעקה יתפזר לאפר.איננו מבקשים עוד דבר מהנצח —החזקנו אותו בידינו.המבט הזה, היקר מחיי נצח,דרך המיית הפלזמואיד והדורות,אשא אותו דרך כל הסערות,כל עוד יד אוחזת ביד.הדין בוצע בענווה ובשקט,חשיכת חצות נמוגה.ונישת האמת נפתחה,חיינו החדשים פרחו.ניצוצות העבר דועכים באתרי,מטהרים את הדביר המקודש.בעולם החדש והמקיץ הזה,כל אטום הוא כמקור עליון.גם אם "אתמול" התנפץ לרסיסים,כה מרפאה התכלת הזו.ובדרך המלך נדמו השמועות,וסימפוניית הסערות שככה.הכל נשלם.הזמן קפא,חושף את המהות בת האלמוות.מה שהוא נצחי — לא קיפל את כנפיו,ממשיך במסע הקוסמי.שם, במקום בו המחשבה תלטש מזלות,שם לא נחוצים מילים או שמות,אנחנו מהדהדים כבשורה קדושהעבור זמנים אחרים, שעדיין ישנים.יוצרים קרניים מתוך אמון,מתוך טוהר מוחלט וחי,פתחנו את שערי הבריתאל העולם שאנחנו המצאנו.אנחנו ההתחלה.אנחנו הדחף הראשוני.אור ופלזמה, שקפאו במקצב.וההסכם הזה, החכם, הנישואי,חתום על ידי הנצח, כמו חוזה.


