הֵם רַק רָצוּ לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ, בֵּין עֵצִים וְשִׂיחִים, בְּאוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל תִּקְוָה. הַבָּסִים רָעֲדוּ בָּאֲדָמָה הָרַכָּה, וְהַלֵּב הָלַם בְּקֶצֶב שֶׁל תֻּפֵּי אַהֲבָה. הֵם רַק רָצוּ לָשִׁיר עִם הָרוּחַ, לִנְשֹׁם אֶת הַלַּיְלָה, וּלְהִתְמַסֵּר לַצְּלִילִים, וְאוּלַי קְצָת לָנוּחַ. כָּל תָּו הָיָה תְּפִלָּה קְטַנָּה לְשֶׁקֶט וְשָׁלְוָה , וְכָל מַבָּט הַבְטָחָה לְעוֹלָם יָפֶה יוֹתֵר. וְעַכְשָׁו הַדְּמָמָה זוֹעֶקֶת בִּמְקוֹמָם, אַךְ שָׁם, בְּמֶרְחֲבֵי הַנּוֹבָה בֵּין הַהֵד שֶׁל הַמּוּסִיקָה שֶׁנָּדַמָּה, הֵם עוֹד רוֹקְדִים וְשָׁרִים. בְּאוֹר נִצְחִי, הֵם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ מַהוּ לִחְיוֹת בֶּאֱמֶת. הֵם רַק רָצוּ לִרְקֹד וְלִנְשֹׁם אֶת מוּסִיקַת הַחַיִּים.
