בַּלַּיְלָה הַכֵּהֶה אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַד, גִּיטָרָה בְּיָדִי, וְהַלֵּב כְּבָר כָּבֵד . רוּחַ קָרָה לוֹחֶשֶׁת שֵׁם שֶׁלֹּא עוֹד, וַאֲנִי שָׁר בְּשֶׁקֶט, כְּאֵב שֶׁלֹּא נִמְדַּד. הָאוֹר בַּבָּר עָמוּם, עָשָׁן עוֹלֶה לַתִּקְרָה, צְלִילִים שֶׁל בְּלוּז נוֹגְעִים בְּנֶפֶשׁ שְׁבוּרָה. כֹּל תָּו מְסַפֵּר עַל דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, שֶׁל אַהֲבָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְלֹא חָזְרָה. פִּזְמוֹן: זֶה הַבְּלוּז שֶׁלִּי, צוֹעֵק מִבִּפְנִים, מִתְגַּלְגֵּל בַּדָּם כְּמוֹ אֵשׁ בוורידים. אִם תִּשְׁמְעִי אוֹתִי בֵּין כָּל הַצְּלִילִים, תֵּדְעִי שֶׁעוֹד אֲנִי שָׁם — בֵּין הַשְּׁבָרִים. הַדְּרָכִים רֵיקוֹת, וְהַזְּמַן כְּאִלּוּ עָצַר, תְּמוּנוֹת יְשָׁנוֹת רוֹדְפוֹת בְּכֹל פִּנָּה וּמַעֲבָר. אֲנִי מְנַגֵּן חָזָק כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ אֶת מָחָר, אֲבָל הַבְּלוּז חוֹזֵר — כְּמוֹ גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר. אִם יָבוֹא עוֹד יוֹם וְהַלֵּב יִפָּתַח, אוּלַי הַשִּׁיר הַזֶּה יהפוךְ לְקוֹל שָׂמֵחַ. אֲבָל עַד אָז אֲנִי וְהַלַּיְלָה בְּיַחַד, מְנַגְּנִים אֶת הַבְּלוּז — עַד שֶׁיִּדְעַךְ הַפַּחַד.
