תשוקות האדם

תְּשׁוּקוֹת הָאָדָם אֵין לָהֶן סוֹף, כְּמוֹ הָיוּ גַּרְגְּרֵי חוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. כָּל חֲלוֹם קָטָן הוֹפֵךְ לְרַחַשׁ הַזְּמַן, וְכָל כְּמִיהָה לְשִׁיר נֶעֱלַם. הוּא רוֹדֵף אַחַר אוֹר שֶׁלֹּא יְכֻבֶּה, אַחַר מַגָּע, אַחַר קוֹל, וְאַחַר טַעַם. גַּם כְּשֶׁהַלֵּב עָיֵף, הוּא עוֹד מְקַוֶּה, שֶׁיִּמְצָא לוֹ פִּנָּה בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה. הַחוֹל זוֹרֵם בֵּין אֶצְבְּעוֹת הַזְּמַן, כְּמוֹ רְצוֹנוֹת שֶׁלֹּא נִלְכְּדוּ בָּרֶשֶׁת. אַךְ כָּל גַּרְגֵּר הוּא זִכָּרוֹן קָטָן, שֶׁל תִּקְוָה, שֶׁל כְּאֵב, וְשֶׁל אֱמֶת נוֹשֶׁמֶת. וְאוּלַי זוֹ בְּרָכָה, לֹא רַק עֹל כָּבֵד שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לֵב רָעֵב כָּל כָּךְ. כִּי מִי שֶׁאֵין בּוֹ תְּשׁוּקָה, אֵין בּוֹ פַּחַד, אַךְ גַּם אֵין בּוֹ חַיִּים, וְלא מְחַפֵּשׂ הוּא אֶת הַבְּיַחַד.