וְהַלִּימוֹן הָיָה פְּרִי עֵץ הַדַּעַת יֹתֵר נָכוֹן חֲצִי לִימוֹן צָף בְּתוֹךְ קַנְקַן תֵּה וַיָּרִיבוּ עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל לְאָכְלוֹ וַיְנַצַּח קַיִן יַעַן כִּי הוּא הַבְּכוֹר וַיִּזְעַק הֶבֶל אֶל אֱלֹהִימָהּ וַתָּבֹא וַתָּרֶם יָדָהּ עַל קָיִן וַיִּקְפֹּץ מֵהַשֻּׁלְחָן לָנוּס מִפָּנֶיהָ וַתִּרְדֹּף אַחֲרָיו הַלַּהַב הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁל סַכִּין מִטְבָּח וַתִּפְגַּע בְּקַרְסֻלּוֹ וַיִּזֶב דָּם רָב וַיִּקָּחֵהוּ אָבִיו לְקֻפַּת חוֹלִים וַיֹּאמֶר לָרוֹפֵא הַיֶּלֶד נֶחְתַּךְ מֵהַמִּדְרָכָה וַיַּרְא הָרוֹפֵא אֶת קַיִן עֶלֶם חֲמוּדוֹת וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לִמְבֻשָׁיו וַיְהִי מֵאָז הָאוֹת בְּעֵינָיו וַיִּתְהַלֵּךְ עִמּוֹ כָּל הַיָּמִים
