יֵשׁ פָּנִים שֶׁאַתְּ מְצַיֶּרֶת כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ. מוֹרַחַת עֲלֵיהֶן יֹפִי, חָכְמָה וְהַצְלָחָה, אַךְ מֵאֲחוֹרֵי הַמַּרְאֶה חָבוּי קוֹל שָׁקֵט, שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַק מְנוּחָה וְלִהְיוֹת פָּשׁוּט אַתְּ. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרוֹאִים אוֹתָךְ רַק מִבַּחוּץ, שׁוֹקְלִים כָּל צַעַד, כָּל מִלָּה, כָּל פְּגָם, וּכְכָל שֶׁתְּנַסִּי לְרַצּוֹת הֵם יִשָּׁאֲרוּ מְרֻחָקִים, וּבַלֵּב שֶׁאֵינוֹ נִפְתָּח הֵם נִשְׁאָרִים סְגוּרִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹאִים אוֹתָךְ אַחֶרֶת לְגַמְרֵי: בָּעֵינַיִם שֶׁאֵינָן מַבִּיטוֹת בָּעוֹר אֶלָּא בַּנְּשָׁמָה. אֶת הַסָּמוּי שֶׁבָּךְ הֵם קוֹרְאִים וְעוֹד יוֹפִי מְגַלִּים מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ בֶּאֱמֶת יוֹפִי שֶׁנּוֹלַד מִן הַלֵּב. הַנִּיחִי לְעַצְמֵךְ, לִפְגָמַיִךְ וְלִפְחָדַיִךְ. אַהֲבָה אֲמִתִּית לֹא דּוֹרֶשֶׁת הוֹכָחוֹת, הִיא פָּשׁוּט קַיֶּמֶת בֵּין הַגָּלוּי לַסָּמוּי, בֵּין מִי שֶׁאֵינֵךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת לְמִי שֶׁאַתְּ כְּבָר בֶּאֱמֶת.
