אַחֲרֵי הַחַגִּים, כְּשֶׁהָרוּחַ שְׁקֵטָה, הָעָם קָם לְאִטּוֹ מִן הַסְּעָרָה. עוֹד דִּמְעָה עַל שֻׁלְחַן הַחַג נוֹתְרָה, אַךְ הַלֵּב לוֹחֵשׁ בְּתִקְוָה זוֹ הַתְחָלָה חֲדָשָׁה. אַחֲרֵי הַחַגִּים יִשְׂרָאֵל נוֹשֶׁמֶת, עָם שָׁבוּר אַךְ נָחוּשׁ, בּוֹנֶה וּמַאֲמִין. מִן הַכְּאֵב תִּצְמַח פְּרִיחָה אֵיתָנָה, כִּי אֲנַחְנוּ אֶרֶץ קְטַנָּה עִם לֵב שֶׁל מְדִינָה. שָׁבִים אֶל הַבָּתִּים, אַךְ חֲסֵרִים פָּנִים, הַחֲטוּפִים הַחַיִּים חָזְרוּ וּבְעֵינֵיהֶם אוֹר נִצְחִי. אַךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע נְשָׁמוֹת מֵרָחוֹק עוֹד שׁוֹמְרוֹת, עַל עַמָּן שֶׁמַּבְטִיחַ – לֹא לִשְׁכֹּחַ וּלְחַיּוֹת. אַחֲרֵי הַחַגִּים יִשְׂרָאֵל נוֹשֶׁמֶת, עָם שָׁבוּר אַךְ נָחוּשׁ בּוֹנֶה וּמַאֲמִין. מִן הַכְּאֵב תִּצְמַח פְּרִיחָה אֵיתָנָה, כִּי אֲנַחְנוּ אֶרֶץ קְטַנָּה עִם לֵב שֶׁל מְדִינָה. וְהָאָרֶץ פּוֹרַחַת, הַשָּׂדוֹת מִתְחַדְּשִׁים, וִילָדִים שׁוּב צוֹבְעִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּצָהֹב. הַשֶּׁקֶט לוֹמֵד לְדַבֵּר מִקָּרוֹב בְּקוֹל עַם שֶׁחוֹזֵר לַחַיִּים. אַחֲרֵי הַחַגִּים יִשְׂרָאֵל נוֹשֶׁמֶת, בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט נוֹלְדָה תִּקְוָה. כִּי בְּכָל דִּמְעָה זוֹהֵר אוֹר גְּאוּלָה, וּמֵעַל כָּל כְּאֵב עוֹד תִּפְרַח הָאַהֲבָה.
