הוּא צָעַד בִּשְׁבִיל אַחֵר לְבַל יַרְגִּישׁ כְּאֵב וּמְבַקֵּשׁ לְהִסְתַּתֵּר מִן הַכָּתוּב בַּלֵּב. אַךְ דַּוְקָא שָׁם, בֵּין הַצְּלָלִים וְהַפַּחַד, בְּסַבְלָנוּת חִכָּה לוֹ גּוֹרָלוֹ. הוּא רָץ רָחוֹק, חִפֵּשׂ מִפְלָט, חָשַׁב כִּי הַזְּמַן יְטַשְׁטֵשׁ אֶת דַּרְכּוֹ, אַךְ בְּכָל פְּנִיָּה, וּבְּכָל עֲקִיפָה, פָּגַשׁ מֵחָדָשׁ אֶת עֵינָיו שֶׁל גּוֹרָלוֹ הוּא גִּלָּה כִּי הַבְּרִיחָה הִיא גֶּשֶׁר צַר, שֶׁמּוֹבִיל בַּסֵּתֶר אֶל אוֹתוֹ הַיַּעַד, וְשֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מִלְּהַבִּיט נְכוֹחָה, בַּמֶּה שֶׁנּוֹעַד לִחְיוֹת בּוֹ בֶּאֱמֶת. וּכְשֶׁקִּבֵּל בְּלִבּוֹ אֶת הָאֱמֶת, חָדַל לְהִלָּחֵם וְלִבְרֹחַ עוֹד. אָז מָצָא אֶת עַצְמוֹ שָׁלֵם יוֹתֵר, וְגוֹרָלוֹ הָפַךְ לְחֲבֵרוֹ נֶאֱמָן.
