רקוד

רְקֹד כְּאִלּוּ אֵין מַצְלֵמוֹת סָבִיב, כְּאִלּוּ הָרְשָׁתוֹת כְּבוּיוֹת לְרֶגַע. תֵּן לַלֵּב לְהוֹבִיל אֶת הַגּוּף, בְּלִי פַּחַד מִתְּגוּבָה אוֹ מִפֶּגַע. תָּשִׁיר כְּאִלּוּ אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹפֵט, לֹא לְפִי לַיְקִים וְלֹא לְפִי מִסְפָּרִים. תֵּן לְקוֹלְךָ לַעֲלוֹת פָּשׁוּט וַאֲמִתִּי, כִּי הָאֱמֶת חַיָּה מֵעֵבֶר לָרְעָשִׁים. אֱהֹב כְּאִלּוּ לֹא נִפְגַּעְתָּ מֵעוֹלָם, גַּם אִם הַלֵּב כְּבָר לָמַד כְּאֵב. אַל תִּתֵּן לַצַּלָּקוֹת לְנַהֵל אוֹתְךָ, בְּחַר בְּאֵמוּן לַמְרוֹת הַסָּפֵק. חָיֶה כְּאִלּוּ הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת גַּן עֵדֶן, גַּם בְּתוֹךְ יָמִים סוֹעֲרִים וּמְפֻלָּגִים. בְּכָל מַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁל טוֹב שֶׁתַּעֲשֶׂה אַתָּה יוֹצֵר אֶת גַּן הָעֵדֶן כָּאן. רְקֹד כְּאִלּוּ אֵין מָחָר לַמְרוֹת הֶעָבָר.