כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת הוּא שׁוֹכֵחַ לִנְשֹׁם. הָעוֹלָם עוֹצֵר מִלֶּכֶת בִּשְׁבִילוֹ. וְלִבּוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם מִתְרוֹמֵם כְּמוֹ חֲלוֹם מָתוֹק שֶׁמִּתְעוֹרֵר פִּתְאוֹם. הַפַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן רוֹקְדִים בְּלִי תֹּם. מְלַחֲשִׁים בְּתוֹכוֹ : “זוֹ אַהֲבָה, זֶה חוֹם.” הֵם עָפִים בְּשִׂמְחָה, ונוֹשְׂאִים תִּקְוָה, מְחַיִּים אֶת הַלֵּב בְּלֵילוֹת שֶׁל דְּמָמָה. כְּשֶׁהִיא בּוֹ מַבִּיטָה הוּא כְּבָר נָמַס, כָּל מִלָּה שֶׁלָּהּ כְּמוֹ שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה. הַפַּרְפָּרִים שֶׁלָּהּ עָפִים הַיְשֵׁר אֶל מַבָּטוֹ, אֶל תּוֹךְ הָרֶגֶשׁ הַפּוֹעֵם בְּלִבּוֹ. הַפַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן רוֹקְדִים בְּלִי תֹּם, מְלַחֲשִׁים בְּתוֹכוֹ “זוֹ אַהֲבָה, זֶה חוֹם.” הֵם עָפִים בְּשִׂמְחָה, נוֹשְׂאִים תִּקְוָה, מְחַיִּים אֶת הַלֵּב בְּלֵילוֹת שֶׁל דְּמָמָה. כְּמוֹ גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן עַל אֲדָמָה צְחִיחָה, הַפַּרְפָּרִים שָׁרִים מַנְגִּינָה רְגוּעָה, שֶׁל אַהֲבָה שְׁקֵטָה אַךְ עֲמֻקָּה. וְגַם אִם יַחֲלֹף הַזְּמַן וְיַכְבִּידוּ הַיָּמִים, הֵם יִזְכְּרוּ אֶת הָרְגָעִים הַקְּטַנִּים. כִּי בַּבֶּטֶן עָמֹק, בֵּין כָּל הָרְגָשׁוֹת הַפַּרְפָּרִים עוֹד חַיִּים, וְלוֹחֲשִׁים תִּקְווֹת.
