לֹא חִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ בַּשְּׁבִילִים, וְלֹא בִּקַּשְׁתִּי רֶמֶז אוֹ סִימָן, הִיא בָּאָה כְּמוֹ רוּחַ רַכָּה בַּבְּקָרִים, נָגְעָה בִּי בְּלִי לוֹמַר לְאָן. אַהֲבָה שֶׁמָּצְאָה אוֹתִי לֹא כְּשֶׁלּוֹקְחִים, אֶלָּא כְּשֶׁנִּפְתָּחִים. הִיא הִגִּיעָה כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לְחַפֵּשׂ, וּכְשֶׁהַלֵּב לְעוֹלָם לֹא מִתְיָאֵשׁ. לֹא קָרָאתִי בִּשְׁמָהּ בַּלֵּילוֹת, לֹא קָשַׁרְתִּי לָהּ תְּפִלָּה בַּלֵּב, וְהִנֵּה הוֹפִיעָה בֵּין הַדְּמָעוֹת, כְּמוֹ שַׁחַר שֶׁנּוֹלַד מִכְּאֵב. אַהֲבָה שֶׁמָּצְאָה אוֹתִי לֹא כְּשֶׁלּוֹקְחִים, אֶלָּא כְּשֶׁנִּפְתָּחִים. הִיא הִגִּיעָה כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לְחַפֵּשׂ, וּכְשֶׁהַלֵּב לְעוֹלָם לֹא מִתְיָאֵשׁ. הִיא יָדְעָה הֵיכָן אֲנִי מִסְתַּתֵּר, מֵאֲחוֹרֵי הַקּוֹל וְהַשְּׁתִיקָה, וּמֵאָז אֵינֶנִּי עוֹד תּוֹעֶה לָמַדְתִּי: אַהֲבָה בָּאָה כְּשֶׁפּוֹתְחִים לָהּ אֶת הַדֶּלֶת. אַהֲבָה שֶׁמָּצְאָה אוֹתִי בָּאָה לְבַדָּהּ וְשִׁנְּתָה אֶת הָעוֹלָם. לֹא נִרְדֶּפֶת, לֹא נִלְחֶצֶת רַק מוּרְגֶּשֶׁת, כְּשֶׁפּוֹתְחִים אֶת הַלֵּב לְכֻלָּם.
