אֵיךְ מְתַקְּנִים לֵב שָׁבוּר שָׁאַלְתִּי אֶת הָרוּחַ בַּלַּיְלָה, וְהִיא לָחֲשָׁה בְּשֶׁקֶט: בְּאַהֲבָה, לֹא בִּשְׁאֵלָה. לְאַט כְּמוֹ אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁמְּלַטֵּף אֶת הַדְּמָמָה, כָּךְ לֵב פָּצוּעַ שֶׁלּוֹמֵד שׁוּב לִפְעֹם בְּאַהֲבָה. אוּלַי מְתַקְּנִים אוֹתוֹ בְּמִלָּה טוֹבָה, בַּיָּד שֶׁמֻּנַּחַת בְּרֹךְ עַל הַכָּתֵף הָעֲיֵפָה, בְּמַבָּט אֶחָד שֶׁמַּבְטִיחַ בְּלִי קוֹל, שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹד יָבוֹא הָאוֹר הַגָּדוֹל. אֵיךְ מְתַקְּנִים לֵב שָׁבוּר אוּלַי פָּשׁוּט נִשְׁאָרִים, גַּם כְּשֶׁהַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת וְהַשְּׁבִילִים מִתְבַּלְבְּלִים. לֹא בִּבְרִיחָה וְלֹא בְּשִׁכְחָה עֲמֻקָּה, אֶלָּא בְּלֵב שֶׁמּוּכָן לֶאֱהֹב שׁוּב בְּשֶׁקֶט וּבַעֲנָוָה. וְאָז יוֹם אֶחָד, בְּלִי לָשִׂים לֵב כִּמְעַט, הַסְּדָקִים מִתְמַלְּאִים בְּאוֹר עָדִין וְנִפְלָא. כִּי לֵב שָׁבוּר לֹא בֶּאֱמֶת מְתַקְּנִים הוּא לוֹמֵד לֶאֱהֹב מֵחָדָשׁ וְאֶת זֶה יוֹדְעִים כָּל הָאוֹהֲבִים.