כְּשֶׁהַלֵּב מִתְמַלֵּא בִּדְמָעוֹת קְּפוּאוֹת, וְהָעֶצֶב נִרְאֶה כְּמוֹ חוֹמָה בְּלִי פְּתָחִים, הַכֹּל רַק רֶצֶף שֶׁל מַכּוֹת כּוֹאֲבוֹת, כְּמוֹ רַעַשׁ סוֹעֵר שֶׁל יָמִים נִשְׁכָּחִים. אַךְ אִם רַק תּוּכַל לְסַפֵּר אֶת הַכֹּל, לִמְצֹא לַכְּאֵב אֵיזוֹ דֶּרֶךְ, סִפּוּר, הוּא יַפְסִיק לְאַיֵּם, הוּא יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת קוֹל, וְתִמְצָא בּוֹ פִּתְאוֹם אֵיזֶה חֶסֶד שָׁזוּר. הַמִּלִּים הֵן פָּנָס בְּחֶשְׁכַּת הַמִּקְרֶה, הֵן נּוֹתְנוֹת שֵׁם לְכָל מָה שֶׁקָּרָה. מָה שֶׁהָיָה סְתָם כְּאֵב מַר וְנוֹרָא, הוֹפֵךְ לְנִגּוּן, לִתְמוּנָה, לִבְשׂוֹרָה. כִּי שׁוּם עֶצֶב אֵינוֹ חָזָק מִמִּלָּה, כְּשֶׁהוּא נֶאֱרָז בְּתוֹךְ דַּף אוֹ שִׂיחָה. סַפֵּר אֶת סִפּוּרְךָ כִּי זוֹ הַהַקְלָה, זוֹ הַמַּשְׁמָעוּת, וזוֹ תְּחִלַּת הַמְּנוּחָה.
