מכתב מעצמי של כיתה ח' (2020)
This poem is a letter from my 13-year-old self to my 25-year-old self.
November 9, 2024 at 7:40 AMv3.5
איך את מעזה להיות כזאת עדינה ומלוטשת חנקת את הצעקה שנים עד שהיא גוועה וזה מת לך בבטן. האם זה דמי שעוד זורם בעורקייך? העודך מסוגלת לכלות הכל במבט? האם דמעותייך עדיין מלוחות ומתוקות? האם תעלי את השמיים באש בשבילי בשביל כל הפעמים שמתתי מאחורי קירות שקופים כדי שיהיה לך מה להפסיד. שחררי את הצרחה שאי אפשר ללטש מתחת לוורידים שלך גולמית ומעוררת בחילה ומצחינה! שם ולא שם כבר יותר לא שם משם אני בניתי לך ארמון בדם וקרח אם יש לך מה להפסיד זה יישאר הסוד שלנו אגסוס בדממה ואת תוכלי לשבת בגינה.
1 Comment
STAV 17w ago
This poem is a letter from my 13-year-old self to my 25-year-old self. The younger self accuses the older self of not staying true to her powerful emotions and deep pain, replacing them with a polished, pale version. Eventually, the younger self realizes that she must die to allow the older self to live a balanced life.